פרשת ראה/נדב ארבל

אֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה אֶת-הַבְּרָכָה--אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, אֶל-מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם, וְהַקְּלָלָה אִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל-מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם:
בפרשה שלנו מציבה לנו התורה את שני הצדדים של המטבע גם ברכה – אם נלך בדרך ה' וגם קללה ח"ו אם לא נשמע בקול ה'.
לכאורה מדוע יש צורך במערכת חוקים נוקשה ועונשים כמו בבית הספר? למה שלא כל השנה נחווה אוירה של חופש ללא חוקים וללא ענישה?
התורה מלמדת אותנו כי עולם ללא חוקים ברורים , ללא מסגרת וללא פחד מענישה -לא יוכל להתקיים. 
אף אחד מאיתנו לא יעשה בדיקה שנתית לתקינות הרכב אם החוק לא יחייב אותנו. אף אחד לא ישלשל כסף למדחן בעיר ללא החשש שיבוא פקח חנייה ויתן לו קנס .
תקנון ומערכת כללים מובנית וברורה – מיטיבה עם כולנו. הורים וילדים כאחד. המסגרת מבטיחה כי לא נאבד את איכותנו המוסרית , ועל כן בכל שנה אנו קוראים את הקללות שיבואו אם לא נשמע בקול ה'.
הדבר בידנו – הבחירה האם לבחור בהצלחה , בצעידה מוסכמת עם מערכת החוקים – ולברכה – תלויה בבחירה שלנו וברצוננו.