פרשת בלק / מה בין נביאי ישראל לנביאי אומות העולם ? / אמיתי בן פזי

הפרשה מספרת על נביא שאינו מעם ישראל, בלעם. 
בעקבות המפגש עמו עולות שאלות רבות?
- האם אכן ישנה יכולת נבואה לגוי? 
- מדוע אנו 'כועסים' על בלעם, הרי הוא עושה אך ורק את 'רצון ה' ' כפי שאומר לשרי בלק?
- מדוע לא מצאנו נביאים נוספים מאומות העולם?
הלימוד המעמיק בפרשה זו יוביל אותנו להבחנה שבין ניצול הכח הנבואי למילוי רצון ה' 
או חלילה לשימוש שלילי ופרטי, להרע לעם אחר ולהוביל את העולם לקלקול.
עצם הנבואה לבלעם הייתה הזדמנות, הנה יש גם לכם, אומות העולם, נביא שכוחו הוא רב, ודומה הוא למשה רבנו...
אכן הפוטנציאל, היכולת זהה, אולם מה רב ההבדל שבשימוש הנבואה.
משה ושאר נביאי ישראל מוכיחים את העם לשוב בתשובה להיטיב לאחר וכו'. וגם כלפי עמים אחרים הרצון הוא לתקן ולהועיל .
אולם בלעם זה כל רצונו לקלל ולהפיל את ישראל. להחטיאו.
לנצל את כח הנבואה נגד ה'. ה' אומר לו 'אל תלך ', אך הוא מתעקש. אז ה' אומר לו 'לך' אבל אל תקלל , הוא מנסה למצוא את הרגע, בו ה' יסיח דעתו מישראל וניתן יהיה לעשות נגד ה', ניצול הכח הנבואי בכדי לקלל.
אחד התיאורים הממחישים זאת, היא העמידה שלו בצד המזבח. 
בניסיונותיו להצליח לקלל למרות התנגדות ה' ישנו ניסיון 'שוחד', הנה בניתי שבעה מזבחות.. 
ובעודו מקריב קרבן עומד הוא זקוף, העמידה בזקיפות בצד הקרבן מבטאת חוסר הבנה למשמעותו של המזבח, הקרבן משמעותו ההתכופפות וההכנעה, אני מקריב את נפשי, הקרבן תמורת נפשי.. אך בלעם, הוא זקוף, מחפש לכופף את הרצון האלוקי להיות כרצונו הגס הבהמי והחצוף.