שיחה על ט"ו באב עם אלעד אוזן

אנו נמצאים ביום שישי ט"ו באב, זהו תאריך מיוחד עם מסר לכל אחד מאיתנו.
מלבד העובדה שמדובר ביום הנחמה, יום הרפואה, היום השביעי ליום הכי קשה בשנה (עד בוא המשיח בב"א),בשורה מעודדת בהחלט ,הגמרא במסכת תענית מונה 6 דברים שאירעו ביום זה:
א. יום שהותרו השבטים לבא זה בזה.
ב. יום שהותר שבט בנימין לבא בקהל.
ג. יום שכלו בו מתי מדבר.
ד. יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות(שומרים) שהושיב ירבעם בן נבט.
ה. יום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה
ו. יום שפסקו מלכרות עצים למערכה.
ולגבי האירוע שפסקו לכרות עצים הגמרא מסבירה כי הטעם הוא שתשש כוחה של חמה כלומר שעיקר החום כבר עבר ויש חשש שהעצים לא יהיו יבשים לגמרי ,לכן יותר לא כורתים עצים כאלו לבית –המקדש כדי שלא יהיו בהם תולעים וייפסלו מלעלות למזבח.
ומוסיפה הגמרא ואומרת "מכאן ואילך (כלומר מיום ט"ו באב) דמוסיף יוסיף."
חכמינו מפרשים משפט זה ואומרים שהיות שכעת יש יותר זמן בלילה ללמוד תורה ,לעשות חסדים עם הזולת ,ולאסוף מצווות כאלה ואחרות מי שמוסיף בקודש יוסיפו לו חיים על חייו.
ביום זה אנו עומדים כשבועיים לפני חודש הרחמים והסליחות ,כמה שזה נשמע מפתיע ראש השנה והימים הנוראים בפתח ,השנה חולפת ביעף...
הלוואי שנקיים את דברי הגמרא הלכה למעשה, וזה וודאי יועיל לנו יותר מכל סגולה כזאת או אחרת לקראת השנה החדשה, אם חכמים אומרים מי אנו שנפקפק בכך...