מעשיה העוברת דורות בעם ישראל מספרת, כי באחד ממסעותיו של הקיסר נפוליאון במלחמותיו לכבוש את אירופה, יצא פעם לסייר באחת הערים לעמוד על מצב רוחם של האזרחים ונקלע לרובע היהודים, היום היה יום תשעה באב ולקיסר לא הייתה ידיעה כלשהיא על משמעותו של יום זה עבור היהודים. לפתע הוא שמע בכיות וזעקות, הוא נחרד ובקש לבדוק מה מקור הזעקות והבכיות. הלך הקיסר אחרי הקולות והגיע לבית כנסת של יהודים, ונדהם לראות אותם יושבים על הארץ ובוכים בקול נהי ומספד קורע לבבות!
נפוליאון נחרד וביקש לדעת מה זה ועל מה זה?
הוא שיער בנפשו שאולי משהו בחייהם היומיומיים מעיק עליהם, וזו ההזדמנות שלו להיטיב את מצבם. כשהתעניין אצל היהודים על פשר הדבר, הובאר לו שהם בוכים ומתאבלים על חורבן מקום תפילותיהם ופולחנם, מיד אמר להם נפוליאון שהוא מתחייב לבנות עבורם בית כנסת חדש ויפה ובלבד שיפסיקו לבכות, אך הם הסבירו לו שמדובר על בית מקדש בארץ ישראל שנחרב ואין לו תחליף.
הוא התעניין לדעת מתי קרה הדבר ואיזה צבא עשה זאת, ואיך זה ייתכן שהדבר לא הובא באוזניו? ענו לו היהודים כי הדבר התרחש לפני יותר מאלף וחמש מאות שנה!! תמיהת הקיסר גדלה עוד יותר, הייתכן שהעם הזה ממשיך לבכות על חורבן בית מקדשו למרות שעבר זמן רב כל כך?
אמר נפוליאון- אין ספק שעם כזה יש לו קיום ובסופו של דבר העם הזה יזכה לנחמה ויראה בבניין מקדשו מחדש.
במשך כל הדורות המשיך עם ישראל להשתוקק לחזרתו לארץ אבותיו ולבניית בית המקדש. גם בימינו, לאחר שזכינו לחזור ארצה ולהקים את המדינה, אנו ממשיכים להזכיר בכל התפילות את התקווה לבניין ירושלים, ומתפללים לחזרת השכינה לציון. עם כזה שזוכר את עברו המפואר- ומשתוקק לתיקון העולם כולו- יזכה ללא ספק לראות בבניין המקדש.
אנחנו עומדים בפתחה של שנת לימודים חדשה, שנה שבה אנו עוברים בתיכון אחיה תהליכים של צמיחה בכמות התלמידים ואנשי הצוות, חידושים בתוכניות הלימוד, בפעילויות החברתיות ובטיולים. וכמובן ראשית לכל- פתיחת התוכנית החינוכית הימית.
כולנו תפילה שהשנה הבאה עלינו לטובה תהיה שנה של צמיחה והתחדשות, שנשכיל לשלב בין קודש לחול ובין לימודים סדירים ללימודים באמצעות חוויית המים והטיולים.
שלכם,
